כפית אלתרמן ביום

צָנַף צְנֵפָה אֶת הֶהָמוֹן, הָפַךְ אֶת רִטּוּנוֹ לְרַעַם. קול האישה, כאמור בתחילת המשפט הזה, עבר כשוט בקרב המעפילים המצטופפים בבטן אונייתם

תוספת חשובה של המגיבה ניצה נסרין טוכמן בפייסבוק: צניפה היא גם קול הסוס. מה שמצטרף ל"וקול... עבר כשוט" להוסיף לתיאור ממד קולי עם אסוציאציה…

וְקוֹל אִשָּׁה עָבַר כַּשּׁוֹט, זהו רסיס מהמהלך שבו שמחתם של המעפילים הבאים לאונייה מתהפכת לפחד בגלל התנאים הקשים באונייה, והפחד מתגלגל…

וְהַשִּׂמְחָה, כִּי כְּבָר הִגַּעְנוּ עַד הֲלוֹם, קָרְעָה אֶת שִׂמְלוֹתֶיהָ וַתִּהְיֶה לְפַחַד. יש להודות שלשמחה הזאת לא ממש ניתן ביטוי…

עוֹטֶה קְרָעִים וָכֹחַ וּבְדִידוּת וּבְכִי כך מתואר "העם", המעפילים המורדים שפרצו לסיפון; המשך המשפט הוא "גֻּלְגַּל הָעָם, נִגְרַף…